זכויות עובדים: בעל בריתך הטוב ביותר כנראה יושב לידך (\'נשמתו של אזרח\')

לא משנה מה מצבנו, אנחנו צריכים בעלי ברית שיפעלו למען שינוי.
אנחנו צריכים אנשים שידברו יחד, יעשו סיעור מוחות, שיעודדו אותנו כשאנחנו בדיכאון, שיפתחו כוח על ידי פעולה משותפת.
רבים מאיתנו מעורבים בנושאים פוליטיים מקומיים ולאומיים, אבל מה לגבי מקום העבודה שלנו?
כיצד נוכל לשנות את הסביבות הללו ולסייע ביצירת עולם צודק ובר-קיימא יותר?
התאגדות היא גישה מרכזית.
אם עובדים ב-Deepwater Horizon יצטרפו לאיגוד המקצועי, הם יוכלו לאתגר את קיצורי הדרך המסוכנים ש-BP נוקטת בהם מבלי לדאוג שיפוטרו כרצונם.
להיפך, אנשים רבים נוטים לדחות את הבעת חששותיהם מחשש לאבד את מקום עבודתם.
אבל בין אם מקום העבודה שלנו הצטרף לאיגוד ובין אם לאו, עלינו למצוא בעלי ברית משתתפים אם ברצוננו לחולל שינוי.
כאשר חורחה ריברה הועסק על ידי ASI, מפעל מצעים קטן בבוסטון עם 40 עובדי ייצור, שכרו היה רק 7 דולר.
50 דולר לשעה, אך עד מהרה זה עלה ל-11 דולר לשעה.
ברגע שזה התחיל לעבוד, חורחה למד איך לעטוף את הקפיץ הפנימי, לבנות את המסגרת ולתפור את הבטנה והבד.
הוא הרכיב את התצוגה לתערוכה ועזר למכור את המוצרים הגבוהים של החברה.
מזרנים יוקרתיים ללקוחות.
לפעמים הוא עובד שש עשרה שעות ברציפות.
אבל העלאת השכר שהבטיח מעולם לא התממשה.
חורחה נתן לזה להימשך שישה חודשים.
"ואז, אחרי שישה חודשים נוספים, שאלתי מה קרה להצעה הראשונית", הוא אמר. \".
עשיתי כמיטב יכולתי, אבל הם אמרו שאני צריך לחכות קצת.
כשהוא סוף סוף השיג 50 נקודות
עברה יותר משנה.
"בדיוק כמו שהם השתמשו בי, זה היה טיפשי להראות לי, אז אמרתי, 'אני רוצה את ההעלאה שדיברתם עליה כשהקליטו אותי'."
נשארתי בבית עד יום אחד ואמרתי להם שאני מחפש עבודה אחרת.
הם התקשרו אליי.
כי אין להם אף אחד אחר שיעשה את העבודה שאני עושה.
באותו זמן, חורחה הבין, "כל שאר האנשים בחברה לא קיבלו העלאה בשכר במשך שלוש שנים".
הם אפילו לא יעבדו שעות נוספות אלא אם כן אנשים הולכים למשרד להתלונן.
אמרתי להם, 'אתם חייבים לעשות את מה שאני עושה'.
תגיד את זה בקול רם.
אבל רוב האנשים מפחדים.
כאשר חורחה נולד בפוארטו ריקו, ניו יורק סיטי, רוב הוריו
העובדים הם ממרכז אמריקה ויודעים רק ספרדית.
אז התחלתי לדבר בשם אחרים כי אני דובר אנגלית.
ישנן בעיות נוספות במפעל.
בדיוק כמו שאנחנו חיות, גם חדר האמבטיה של העובדים מלוכלך.
אף אחד לא מנקה.
מי השתייה במזרקה שלנו ירוקים.
הם לא נותנים לך חגורות בטיחות כשאתה מרים את המזרן הכבד שלך.
השתמשנו בדבק מתכת חם על המשאבה אבל הם לא נתנו לנו כפפות ומסכות.
"כשהחורחה התחיל לדבר בגלוי על נושאים אלה ואחרים", הוא אמר, "המנהל אמר לי לשים לב לעצמי והם ידאגו לי".
אני עצוב כי אלה השותפים שלי.
כדי לשמח אנשים ולהגדיל את התפוקה, אני מנסה לשפר את התנאים.
כאשר חורחה שמע שעובדים מחברה אחרת מבוסטון זכו בזכות לייצג את איגוד הטקסטיל, הוא וכמה עמיתים
העובדים נפגשו בשקט עם נציגי האיגוד.
התחלתי גם לדבר עם אנשים במפעל ושאלתי אותם איך הם מרגישים לגבי קבלת שכר של חמישה או שישה דולרים לשעה, ובמקביל הם הרוויחו שלושה או ארבעה פאונד.
מזרן פרימיום ב-800 דולר.
אמרתי, אי אפשר לקנות בית עם הכסף הזה.
"אתה לא יכול לפרנס את המשפחה שלך."
חורחה ידע שיש סיכון במעשיו.
אבל אני חייב לעשות את זה בשביל האנשים שנוכחים, גם אם אני מובטל.
המנהלים כינסו סדרה של חברות. פגישות רחבות.
הם אמרו שהבעלים יצטרכו לסגור את המפעל אם האיגוד ייכנס לתמונה.
זה המשפט הראשון שהם תמיד אומרים.
אבל המומנטום ממשיך.
חורחה דיבר אל הקהל במהלך הפסקת הצהריים.
"ההנהלה יכולה לראות אותנו, אבל הם לא יודעים על מה אנחנו מדברים כי אנחנו מדברים ספרדית והם לא."
האיגוד ניצח כאשר עובדי המזרנים הצביעו לבסוף.
אבל ASI הציעה להעלות את השכר הבסיסי ב-16 סנט לשעה בלבד.
חורחה ועובדים אחרים חשו שאין להם ברירה אלא לשבות.
"רק חמישה פועלים חצו את הגבול", נזכר חורחה. \".
אפילו כמה אנשים שהצביעו נגד האיגוד ועבדו בחברה במשך שנים היו איתנו.
הזקנים והנשים האלה עובדים קשה כל חייהם ולא מקבלים כלום.
שמחתי מאוד לראות אותם וכמעט בכיתי.
העובדים קיבלו תמיכה חיצונית בעזרת סולידריות, ארגונים כמו "עבודת הצדק" וחברי איגודים מקצועיים אחרים.
חורחה אמר: "סיפרנו ללקוחות שלנו על השביתה, כדי שהם יתקשרו אלינו ויפעילו לחץ על המשלוחים שלנו."
לחברה אזל המלאי.
אחרי חמישה ימים, החברה פתרה את זה.
העובדים קיבלו דולר מיד. א-
תוספת שכר של שעה אחת והבטחה לתוספת שכר נוספת בשנה בשנתיים הקרובות, בתוספת חופשת מחלה, ביטוח בריאות וחופשה בתשלום של שבועיים.
חדר האמבטיה היה נקי ושמועות על הקפיטריה.
"עכשיו אנשים מעזים לדבר עם הבוס ולספר לו איך הם מרגישים", הסביר חורחה. \".
הם הלכו למשרד עם שאלות משלהם.
הם למדו לעמוד על שלהם.
אפילו בסביבה שעדיין לא הצטרפה לאיגוד, עובדים שעובדים יחד יכולים לעשות שינוי מדהים, אם כי יש הרבה פחות הגנות.
בשיקגו אינלנד סטיל, ארבעה עובדים אפרו-אמריקאים החלו לדאוג לגבי היחס לעובדים בני מיעוטים.
"מדיניות הנייר טובה אך לא מיושמת", אמרה אישת המכירות שרלין הרסטון. \".
כשאתה משתתף בפגישה, אתה תמיד מרגיש שאתה לא חלק מהצוות.
אתה מרגיש בלתי נראה.
אמנם תדברו ותהיו לכם דעות הגיוניות, אך מחשבותיכם יתעלמו או ייפסלו.
אז הגה אדם לבן הצעה כמעט זהה שכולם היו מקבלים בשמחה.
40% מהעובדים במפעל שלנו הם בני מיעוטים אתניים ויש להם קול משותף דרך האיגוד.
אבל זה מפסיק כשמגיעים לקומה העליונה.
מתוך 200 מנהלי מכירות ושיווק, יש לנו שלושה אפרו-אמריקאים.
אנחנו מרגישים מבודדים לחלוטין.
שרלין, שנמאס לה מחוסר ההתקדמות, פתחה בפגישה לא רשמית עם שלושה עמיתים אפרו-אמריקאים נוספים שדנו בשיטות קידום עם ההנהלה בלבד, אך גילתה שתלונתם נדחתה.
הם הסכימו עם פסק דינה של שרלין ש"זוהי הפרה של העיקרון שאני מעריך מאוד, כלומר, לעשות את הדברים הנכונים, האמיתיים והכנים".
אחרי כמה חודשים של סיעור מוחות, הם סוף סוף החליטו לפנות לסטיבן באושר, המנהל הכללי הלבן והמכובד שלהם.
הם הזמינו אותו לארוחת ערב וסיפרו לו על בדיחות גזעניות, הערות גנאי ומכשולים גלויים וסמויים איתם התמודדו הם ואחרים בפנים הארץ.
למרות שיש לו חמלה, הוא מגלה שהדוגמאות הללו מופשטות ורחוקות מחווייתו.
אבל הוא מספיק מעוניין.
הסמינר היומי ליחסי גזע, בהנחיית פעיל זכויות אזרח ותיק, העניק באופן בלתי צפוי מבט חדש לחברה שלו.
"פתאום, לא דיברנו אחד עם השני, והתחלנו לדבר אחד עם השני."
בוב היל הביא את כל צוות המנהלים שלו לסדנה ואז גיבש תוכנית פעולה חיובית.
המשרד החל לקדם באופן שיטתי מיעוטים אתניים על סמך ניסיונם הכולל וחוזקם הכולל של כישוריהם, גם אם הם נתקעו ברמה נמוכה יותר ברמה התאגידית במשך שנים רבות.
בדחיפתו של באוזר, נשיא אינלנד השתתף באותו סמינר, קיים פגישה של בכירים שעסקו בנושאים גזעיים, וביקש בקפידה את דעותיהן של נשים ועובדים בני מיעוטים אתניים.
כמובן, הצוות בשארלין נתקל בהתנגדות.
"ירו בך כשאתה מתמודד עם משהו שנוי במחלוקת", היא אמרה. \".
לכולנו יש עמיתים שמסבירים לנו כמה עתידנו מזהיר ---
אם נתגרש מאלה שנמצאים בצרות
רוב היריבים שלנו אינם רעים.
הם פשוט בורים ופוחדים ממחלוקת ומשינוי.
אבל זה לא עצר את הרפורמיסטים.
"אנחנו מעוררות השראה אחת בשנייה", אומרת שרלין. \".
כשאחד מאיתנו עייף, כל השאר שם כדי לאסוף אותו.
חוץ מזה, זה לא רק ארבעה מהם.
כעת יש קבוצה בכל אחת מהמחלקות ומפעלי הייצור העיקריים לטיפול בנושאים של הכללה גזעית ומגדרית.
כאשר בוב היל הפך לראש מחלקת הפנים
חטיבת הסלילים העצמאית של ריירסון, שמינתה את המנהל הכללי האפרו-אמריקאי הראשון של החברה ואת מנהלת המפעל הלטינית-אישית הראשונה, ניהלה קמפיין נרחב נגד הטרדה מינית ופרשה.
מדיניות ארוכת טווח של סגירת אזורי משרדים
הגבלות על עובדים מן השורה
לאחר שנים של הפסדים כספיים, כאשר המחלקה סוף סוף הרוויחה, הוא ייחס את הצלחתו לשחרור האנרגיה והיצירתיות של העובדים, שסוף סוף חשו שהם זוכים לכבוד ותמיכת ההנהלה.
"תרבות תאגידית צריכה להיווצר לנצח ולשנות לנצח", אומרת שרלין. \".
אבל הבעיות האלה הפכו לחוקיות.
למדנו את אמנות המשא ומתן ואת כוחה של האחדות.
בעבר, מעטים הטילו ספק בסוגיות אלו או הכחישו את קיומן.
אנשים כבר לא כל כך מפחדים.
הם מעדיפים לומר את זה.
עיבוד מגרסה חדשה של פול רוגארט לוב, נשמת האזרחים: חיים עם אמונה בעידן מאתגר (
הוצאת סנט מרטין, כריכה רכה 1699 דולר).
עם למעלה מ-100,000 הדפסים, הספר "נשמה" הפך למדריך קלאסי לשינוי חברתי.
הווארד זין כינה זאת "נהדר". . .
ניסיון עשיר בבטון.
אליס ווקר אמרה: "הקול שלוב מוצא מראה שאומץ יכול להיות שם נוסף לאהבה."
ביל מקיבן כינה זאת "עידוד חזק לאזרחים הפועלים למען בריאות הסביבה".
לוב כתב גם: "הבלתי אפשרי לוקח זמן: בזמנים של פחד, מדריך לתקווה לאזרחים, ערוץ ההיסטוריה, והספר הפוליטי השלישי של איגוד הספרים האמריקאי בשנת 2004."
ה"האפינגטון פוסט" מפרסם מבחר של "נשמות" בכל יום חמישי.
הירשמו כאן כדי לצפות בקטעים קודמים או לקבל הודעה על קטע חדש.
ראה www למידע נוסף. האזינו לראיונות ושיחות בשידור חי עם ליב או קבלו מאמר מליב ישירות. פאולוב. ארגון
ניתן גם להצטרף לרשימת התפוצה החודשית של פול ולעקוב אחריו בפייסבוק.
Com/PaulLoebBooks \"נשמה של אזרחים\" מאת פול רוגארט לואב.
כל הזכויות שמורות ©2010 הוגש על ידי המחבר ומשוחזר עם St. רְשׁוּת
גריפין של מרטין
הדפסה חוזרת או שחרור מותרים כל עוד שורת זכויות יוצרים זו כלולה